הספינה "היהודית" – כפי שכונתה הספינה שעליה אוסף של "משתפים" הזויים בראשות הטייס לשעבר יונתן שפירא, וניצול שואה (מושקוביץ) – שלפי הצהרותיו לתקשורת – נראה לי שעדיין נשאר במחנה הריכוז.
על שר הפנים אלי ישי – לעשות מעשה – ולבטל את אזרחותם של אלה, שמתרוצצים בעולם, משמיצים, מחרימים את המדינה ומוסדותיה.
* מאת: אברהם פכטר - עו"ד
חמשת הישראלים שנעצרו על היאכטה, בדרכם לרצועת עזה, שוחררו זמן קצר אחרי שהגיעו לאשדוד ונחקרו – כחשודים להכנס למקום סגור.
והרי זה צחוק הגורל – הם רצו להכנס ל"מקום הסגור" שקרוי עזה – ובאה ממשלת ישראל, התוקפנית, האגרסיבית ובמקום להשאיר אותם במקום סגור – כמו כלא ישראלי, משחררים אותם כעבור שעות.
למשוחררים ההזויים האלה, היו גם טענות על אלימות החיילים, "שוקרים חשמליים" ואמצעי שכנוע אלקטרוניים אחרים. בסך הכל – מה הם רצו – להעביר "ביאכטה" מסכנה, ציוד הומניטארי לעם היושב בעזה המסכן הסובל, החופר מנהרות ויורה קסאמים על ישראל.
כי בסך הכל רצו יושבי הספינה – בראשות הטייס וניצול השואה – לקבל קצת תשומת לב תקשורתית, כמה דקות בטלויזיה וכמה שורות בעיתון – ובזה הם הצליחו.
קחו למשל את הטייס "המהולל" – יונתן שפירא שרק לפני כחודשיים, ריסס "גרפיטי" ענק על אחד הקירות במחנה ההשמדה אושוויץ, שם השווה בין מחנה הריכוז האיום לבין עזה – ככלא גדול. וכמובן – שהוא כשמאלן ידוע ורך לבב, רץ להצילם מהגורל האכזרי שהישראלים "הקלגסים" עשו לציבור השקט והסובל בעזה.
ובכן, כאדם שראה כמה בתי כלא בעולם (במסגרת התפקיד) ומכיר את עזה מבפנים, יכול להעיד, שיש מספר ארצות באפריקה שמצבם הכלכלי והחברתי גרוע יותר מהכלא בעזה ואפילו מספר מקומות בארץ המובטחת כמו שכונות בבני-ברק ושכונות בירושלים החרדית נוסח מאה שערים – שמצבם הכלכלי גרוע יותר מעזה.
למתעניינים במצב בעזה – יש כמה סרטוני "יוטיוב" באינטרנט המראים את הנעשה בעזה, השווקים השוקקים, שכונות מגורים חדשות, וילות ובניינים גבוהים שבאמת מזכירים לאנשים "מעוותים" בית כלא גדול – עם צבא, משטרה ומשטר טרוריסטי ריכוזי.
עזה – דהיום – דומה למושבה של "פיראטים" נוסח העבר הרחוק – שעה ששודדי-ים, היו משתלטים על ערי חוף – או איים מבודדים ומשם יוצאים למסעי שוד והרפתקאות כיבוש.
עזה – דהיום – היא מושבה של "פיראטים מודרניים", של "שודדי יבשה", מחבלים עם קבלות ונשק איראני, כך שרק עיוורים וחולים פוליטיים "סופניים" נוסח יונתן שפירא, ומשטים שהיו ואולי עוד יהיו – מחפשי כותרות ורצון של סכסוך והתגרות, יכולים להמציא.
ובאשר למסכן הנלווה – מר מושקוביץ, ניצול השואה, חבל לבזבז עליו מילים ונסתפק רק בהמלצה לרחם עליו, כי לפי הערכתי, האיש עדיין נמצא שם והשואה לא יצאה ממנו. מה חבל.
אבל הם לא לבד – ויש יותר גרועים מהם, אלה שמצד אחד משמיצים את המדינה כלפי פנים וכלפי חוץ, ומצד שני לא מתביישים לקבל כסף מהמדינה, באמצעות האקדמיה שאותה ברוב איוולתם ועיוורונם, מבקשים להחרים ולהשמיץ.
הגיע העת – לטלטל את האקדמיה, את האוניברסיטאות, לעשות רפורמה לא רק בתכנים אלא גם ואולי בעיקר בתפיסה הלאומית, שהאוניברסיטאות שייכות למדינה, לכל העם ולא רק ל"מיליה" השמאלני, שמנסה לאמץ לעצמו את כל החכמה, האינטליגנציה והרעיונות האוניברסאליים – המובילים אותם לשים את המדינה, קידומה שאיפותיה ובטחונה במקום השני או השלישי.
לדוגמא: מרצה צעיר, מצליח, שקיבל מרב הקולות במשוב הסטודנטים, סיים דוקטורט בפילוסופיה בהצטיינות – קיבל הודעה מהפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת ירושלים, שלא ימשיך בהוראה בשנה הבאה.
המדובר בדוקטור לפילוסופיה, רן ברץ, אשר מגרעותיו העיקריות הן, גר בישוב קדומים, פעיל בקבוצות ימין, כותב מאמרים ברוח לאומית, לא מעורה "במיליה" השמאלני של האינטליגנציה האוניברסיטאית בירושלים.
הנימוקים לפיטורין או אי המשך ההוראה, חוסר תקן אקדמי (נימוק פורמלי) – הנימוק העיקרי בעל דעות ימניות.
סטודנטים מהפקולטה המשתייכים לכל הזרמים, מתארגנים למאבק סטודנטיאלי ציבורי, להמשך העסקתו ובעיקר המשך פעילותו האקדמאית.
מסקנה – ניקוד גבוה לסטודנטים וציון נכשל להנהלת הפקולטה והאוניברסיטה.
בהזדמנות זו – ברצוני להזכיר נשכחות. בקדנציה הראשונה של ביבי נתניהו, כראש ממשלה, הוזמן להרצות באוניברסיטה בירושלים. מספר לא מבוטל של פרופסורים ומרצים חתמו על עצומה למנוע את הגעתו של ראש הממשלה – בשל דעותיו הפוליטיות. בראש הרשימה הופיע שמו של פרופ' מוטה קרמניצר, שהיה מועמד כשופט לבית המשפט העליון וכיהן גם כנשיא מועצת העיתונות.
באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע, פוטר לא מכבר מרצה מכובד, על שהעז להביע את דעתו בנושא קשר חד מיני שלא היה בדיוק לטעמו.
באותה אוניברסיטה – מרצה פרופ' גורדון, איש שהוא שמאלה מהשמאל משמיץ ומסית נגד המדינה, מוסדותיה וממשלתה, משת"פ של שונאי ישראל ואלה הקוראים להחרימה ואף נציג של האקדמיה, לא דרש את פיטורו.
באוניברסיטת תל-אביב – התארגנה עצומה כנגד אל"מ מהפרקליטות הצבאית, מרצה לדיני צבא ומשפט בינלאומי, למנוע את העסקתה והרצאותיה, בנימוק החזק והמשכנע שהיא, יעצה לצה"ל ולרמטכ"ל במבצע "עופרת יצוקה" – ואולי אפילו הרחיקה לכת בכך שגם אישרה את פעילות צה"ל הלגיטימיות במלחמה במחבלים – דבר שלא היה לרוחם, של כמה מרצים מהשמאל.
אומנים, במאים, סופרים, מהשמאל הישראלי המופיעים בעולם, לא מתביישים לתקוף את ישראל וממשלתה, מעל כל במה שניתנת להם בעולם, וכל זאת תחת המסווה המזויף ומעורר הדחייה של חופש אקדמי. כמובן שלפי פרשנותם מדובר בחופש אקדמי, המתאים לאג'נדה של השמאל ולפעמים לשמאל הקיצוני יותר, שגם אנשי שמאל נעורים וחכמים נרתעים ממנו, אבל לא עושים כלום בנושא זה. ועכשיו ניתן להוסיף על כך גם את "חרם האומנים" על אריאל.
כל התחום הזה של חופש אקדמי, המטריה האקדמית, חופש הדיבור והיצירה, צריך לעבור רוויזיה וטלטלה רצינית.
להבהיר – לא לצמצם את חופש הדיבור והיצירה, אבל בהחלט בנסיבות מסוימות הפוגעות במדינה, ניתן ואפשר לרסן אותו.
יש הבדל בין גוף פרטי או אדם פרטי – היוצא חוצץ נגד המדינה, לבין נציג של גוף ציבורי, אוניברסיטה, תיאטרון או עמותה, הנתמכת בכסף ציבורי, ממשלתי, שמרשה לעצמו, להסית להדיח ולהשמיץ את המדינה ומוסדותיה.
תפקידו של שר החינוך – וממשלת ישראל להתערב בנושא ולעשות סדר, כדי שמשמיץ המדינה, ללא התחשבות במעמדו האקדמי, לא יוכל ליהנות משני העולמות גם לקבל כסף מהמדינה וגם לירוק לה בפרצוף בארץ ובחו"ל.
תפקידו של שר הפנים – לדאוג שאזרח ישראלי הקורא להחרים את מדיניות הממשלה הנבחרת, ברוב דמוקרטי גדול, או המטייל בארצות ערב ומזדהה עם אוייבי ישראל, המבקשים להשמידה, נוסח חזבאללה וחמאס בגיבוי איראני – כמו ח"כים מהמחנה הערבי, יושבי כנסת ישראל וחפצים בחיסולה, יאבדו את "אזרחותם" הישראלית (זה כולל גם יהודים נוסח יונתן שפירא) – ויפיצו את תורתם בחו"ל כאזרחי העולם.
תפקיד הממשלה – לדאוג שאזרחים נוסח עזמי בשארה ומרעיו (שהיה גם ח"כ), לאחר שברח לחו"ל מטעמים של עבירות ביטחוניות, לא ימשיך לקבל משכורת/פנסיה מהכנסת. שאזרח ישראלי תומך חמאס/חזבאללה שמחליט לסייע לארגוני חבלה, או להוביל מתאבדים לפיגוע, נוסח כמה חברים ממשפחת האומן הסובל מוחמד בכרי (יוצר הסרט האנטי צה"לי "ג'נין ג'נין" – המלא שקרים ועיוותי עובדות), לא יקבלו כספים מהמדינה, לא מביטוח לאומי ולא יחזיקו באזרחות ישראלית.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
